<h1>ספר הנייר הלכ' שופר ותפילה</h1>
<h2>דף ג:</h2>
לשון רב אלפס. חש"ו אין מוציאין ידי חובתן. הכל חייבין בתקיעת שופר, כהנים, לוים, וישר', ועבדים משוחררים, טומטום, ואנדרוגינוס, מי שחציו עבד וחציו בן חורין. טומטום אף מינו אינו מוציא, אנדרוגינוס מינו מוציא, שאינו מינו אינו מוציא. כל הברכות כולן אע"ג שיצא מוציא, חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאם יצא אינו מוציא.
<h2>דף ח:</h2>
סדר התשובה מפי רב אלפס. אחר שאמרו קדיש יוציאו ס"ת שנים, באחד קורא בפרשת וירא וי"י פקד את שרה עד והאלקים ניסה. והשני ובחדש השביעי ומפטיר בשמואל ויהי איש אחד מן הרמתים עד וירם קרן משיחו. ובעוד יקרא בתורה יתן כל איש לבו לשוב בלבו, כי באותה שעה מועלת מאד כי ידו של מלך פתוחה לקבלו. ותניא א"ר יצחק נושא עון ועובר על פשע מעביר ראשון וכן היא המדה. אדם ישר ותמים בדרכיו ונכשל בחטא ולא בא לידו עד היום אותו עון אין הקב"ה כותבו אלא מעבירו ראשון ראשון, שכך מדתו של הקב"ה שלא לחייבו מתחילה, שנ' הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מחשב בהדייהו. והגאון השיב. וששאלתם הא דאמרינן מעביר ראשון ראשון קאי באדם ירא חטא שהוא קבוע בעשיית מצות ושומר חמורות ובעתים חוטא בקלות. מדתו של הקב"ה עמו שהוא מעביר ראשון ראשון ומוחלו ובתורת צדיקים הוא. ועון עצמו אינו נמחק אלא תלוי ועומד עד יום מיתה, ובאותה שעה מחשבין זכיותיו, אם זכיותיו מרובין מעונותיו הקלות הנזכרות הרי עברו עונותיו ואינם חשובים עליו, אך דומה כאילו לא עשאו. אבל אם גברו אותם עונות ונמצא מעשיו כולם כשיצרפו וישקלו עם זה רובות חובותיו הרי כל אחד ואחד נחשב, וכן היא המדה המנוייה בדרכי אל, וזהו פי' מדה שישית מי"ג מדות ורב חסד. בית הילל או' מטה כלפי חסד, ור' יוחנן מפר' מעביר וק"ל דה"מ כשמת בלא תשובה, אבל אם מת בתשובה אין מזכירין לו שום עון, שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, אלא הקב"ה מוחל לו על כל עוונותיו ונותנו במחיצת הצדיקים. ועל כן בחצי היום בין תפילת יוצר ותפילת מוסף הקב"ה יושב בדין על ישראל ולפניו קטגורים וסנגורים, וכשנשתתק הסנגור הקטגור מקטרג, ובתתו אל לבו דרכי התשובה הסנגור מתחזק, ובעלות השופר מתערבב הקטגור והולך לו. ועל כן יחשב בלבו דרכי התשובה. תמו דברי הגאון רב אלפס.
<h2>דף י:</h2>
ועל ההלל אמרינן בר"ה [ל"ב ע"ב]. העובר לפני התיבה בי"ט של ר"ה השני מתקיע בשעת ההלל, מדקאמר בשעת ההלל מכלל דבר"ה לא אמרינן הלל. מ"ט כדרב כהן איפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים לפניו וישראל אומרין שירה. הילכך נהוג דלא אמרינן הלל בר"ה ויום הכיפורים.
